כלכך פשוט

עוד יום קיצי בגדרה, אני יושב ליד מכונת דפוס קטנה ומפליג לי עם מחשבות על מה אפשר לעשות עם עצמי ועם חברים אחרים ועוצר את מחשבותיי לרגע כדי לוודא שהמכונה מתפקדת יפה. לפתע מנגינת השיר "הגלשן שלי" בנימה אלקטרונית מצמררת במיוחד מפתיעה אותי. רגע לאחר מכן נפל לי האסימון ורצתי לענות לטלפון הנייד שלי. "יש לי הצעה עסקית בשבילך" אמר הדרקון הזקן מצידו השני של הקו. ביקשתי ממנו שיפרט, והוא נענה לבקשתי בחיוב, "היום בערב, הופעה של משינה בחוף ניצנים איתי ועם ווייס, שארגן את הכרטיסים". "נשמע מעולה!" אמרתי בחיוך, "איך מגיעים וחוזרים?" שיחקתי אותה ראש גדול, "אני עוד רגע מסדר את זה עם אבא, ככל הנראה אני מסיע" אמר הדרקון הזקן. "אז איפה העסקה כאן?" תהיתי. שמח ומרוצה סגרתי את הטלפון. מאותו הרגע ועד השעה 7 בערב הבילוי התבטל והתחדש כמה וכמה פעמים – האוטו במוסך, חסר כרטיס, מצאו כרטיס נוסף אבל הסתבכו עם להשתמש בו, אבל בסופו של דבר בשעה 7 וחצי בערב העניין היה סגור.

יחד עם הבעיות שצצו בארגון, הכול הלך חלק לשם שינוי. אבל לא נשארנו אופטימיים וחיכינו בסבלנות שמרפי יכה. כבר הגיע השעה חמש דקות לעשר בלילה, ובאותו הזמן הגיע הדרקון הזקן יחד עם וייס. והינה מרפי הכה – פקקי תנועה איומים בצומת אשדוד, שכידוע בדרך שלנו אל ניצים. כשהגענו לצומת אשדוד אכן גילינו עומס, שניגמר תוך חמש דקות. כשהדרקון הזקן החנה את האוטו שמתי לב שהגענו חמש דקות יותר מהר מהצפוי. מפרי כנראה בנופש. הלכנו לקחת את הצמידים, ואיזה באסה שוב הצמידים ורודים – זה היה המינוס היחיד באותו הערב. נכסנו אל מתחם הכפר ולא עברו 10 דקות ואבנר חודורוב התחיל את הסולו שלו על הקלידים שאנחנו כבר בתוך הקהל.

אפילו הקהל היה מאורגן. אשכרה סיכמנו עם אנשים איך נעמוד כדי שכולם יוכלו ליהנות מהמופע. היו כאלה שעמדו על כיסאות, התנחמתי בעובדה שאני עדיין יותר גבוה מהם. ניצלנו פוגיים, מסודרים להפליא אגב, כדי להתקדם וכשהגענו על הגדר מצאנו סוף סוף את שאר חברי יפא (למי שלא יודע, זהו קיצור לשם חבורתנו – יוצאים מרכז רון והגימנסיה הריאלית בראשל"צ) שהגיעו להופעה.

ההופעה הייתה טובה. שירים ידועים כמו "משהו קטן וטוב" וידועים נשכחים כמו "גברת שרה השכנה". היה אפילו סולו גיטרה ושירה של מייקל בנסון ב"בן המלך". היה גם בועז בנאי, גרסה טובה של יובל בנאי מבחינה חיצונית וגרסה טובה של זמר, שביצע שיר אחד שלו ואת "אהובתי". היו גם כמה שירים מפתיעים, כאלה שלא הכירו ואת "בטי בטי בם" שהיה ממש לא קשור אבל נחמד בכל זאת.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? קודם כל הסיפור הזה זאת הוכחה חיה לכך שאפשר לצאת לבילוי איכותי בלי הרבה מאמץ. ויש עוד משהו, משהו רע עובר על הרוק הישראלי. אפשר לראות את זה כאשר הצבע השחור בהופעה כבר לא שולט שם, הקהל איבד את רצונו לקפץ והאומנים מכניסים יותר מידי שירים רגועים לפלייליסט ומפחיתים בביצוע של שירים טובים, במקרה של משינה – איפה היו "מכונית", "אנה", "הבלדה לסוכן הכפול" שלא נשמע כבר זמן רב, "שלח לי מלאך" ורבים אחרים?

כי אחרי הכול, משינה אומנם היו טובים ונתנו בראש, אבל משינה לא טובים, הם מעולים! ההופעה ביום רביעי האחרון יכלה להיות הרבה יותר טובה. אבל אין מה להאשים אותם, כי מה שמשינה הייתה עושה בשנות התשעים, זה לא מה שרוב הקהל בארץ אוהבים היום. ובעידן הכוכב נולד ורגאיי עם אומן רוק רוצה להצליח בגדול הוא חייב להיפתח אל הקהל הזה.

לסיכום, הרוק הישראלי הוא טוב, אבל לא יודעים להעריך את זה מספיק וזה רק עושה לו רע. לארגן יציאות זה קל, כל עוד יש רישיון נהיגה מעורב בעסק וכמו כן קצת כסף בכיס.

ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את ברוך