מדוע נפלה התנועה הקיבוצית

כאשר רוצים לברר מדוע כמעט נכשל משהו, יש לבחון שני דברים, מה הביא אותו לכישלון ומה עצר אותו בסופו של דבר.

בפוסט הזה אני אתן לכם תשובה דרך שני טיולים שהיו לי בשבועיים האחרונים, כאשר כל אחד מהם הוא ההפך של השני.

נתחיל בתאור הטיולים

טיול ראשון.

נסיעה לאילת

התאכסנות בוילה ליד החוף יחד עם כ15 חברים מהבצפר

אורך חיים מערבי ובזבזני במיוחד

חופש מוחלט

נערך במשך 4 ימים (נאלצתי לחזור לפני היום ה5 בכדי לצאת לטיול הבא)

טיול שני.

מחנה קיץ של התנועה

מחנה ביער חרובית יחד עם כל השבט שלי, סה"כ כ300 איש

אורך חיים פשוט ומחנאי

מחויבות לתפקיד - אחראי בטיחות

נערך במשך 9 ימים

הטיול לאילת היה אדיר. בתכלס לא עשינו יותר מידי. רוב הזמן ישבנו בוילה ששכרנו או רבצנו על חוף הים, פעם בצד של המים ופעם בצד של החול. ובכל זאת לא היינו ביחד רוב הזמן, כי מה לעשות שכל אחד אוהב לעשות דברים אחרים, בזמנים אחרים. עם זאת היו לנו זמני איכות ביחד, כי אחרי הכל אנחנו יצאנו ביחד כדי להיות אחד עם השני. היו גם קטעים מגעילים, אנשים שהשתכרו במטרה להשתכר ולמשוך צומי, אנשים שכעסו כי האחרים לא רוצו ללכת למסיבה כזו או אחרת, וממש כמו ילדים קטנים - "אני לא מתכוון/ת לישון איתו/ה בחדר". אבל ככה הם בני האדם לא אוהבים להיות לבד כי אין לנו על מי להתעצבן. עם זאת, לא יצא שמישהו הרגיש פראיר, או יותר נכון לאף אחד לא הייתה סיבה מוצדקת להרגיש ככה. ואכן התנהלנו כמו קבוצה קטנה - הייתה לנו קופה משותפת לאכול שתייה וכו' והכל היה של כולם, מלבד הדברים שנמצאו בתוך התיקים האישיים. וזאת הייתה הבעיה בקיבוץ, לא היה את התיק האישי הזה, שבו אתה יכול לשים את כספך האישי, את הדברים שקנית לעצמך. את זה היה למושב, ועובדה שהמושב שלי רחוק מנפילה כלכלית ומושבות כמו פ"ת וגדרה כבר ממזמן קיבלו צורה של עיר.

המחנה היה שפל חברתי אבל הצלחה אדירה. האנשים הנכונים שובצו לתפקידי המפתח, אני מצטער על האי צניעות אבל בתחום הבטיחות שהייתי ממנוה עליו הייתה הצלחה אדירה - מעטים יחסית פנו למרפאה עקב התייבשות, מצב הפציעות היה דומה ומודעת בטיחותית ריחפה לה באוויר בזמן שהחניכים הסתובבו בשטח. אבל השכבה הבוגרת הייתה ילדותית מתמיד. בנוסף על הסוציומאטים שלא עזרו בעבודה הרבה, אלו שגנבו שתייה קלה (שהרי קולה נחשב לזהב השחור באמצע היער) שהייתה שייכת לקבוצה של 6 אנשים וחלקו אותה רק עם אדם אחד נוסף, אלו שנמנעו מהעבודה המלוכלכת והרשימה עוד אורכה, רבים החליטו לשים פס על הוראות ותקנות שאני קבעתי במסגרת תפקידי, רק משום שהם רואים את עצמם מעלי. ואין דבר יותר פוגע או מעליב כאשר אתה משקיע בעבודה שלך ואחרים חושבים שהם יכולים לשים פס עליך בלי למצמץ אפילו.
בקיבוץ שבו אנשים המפתח לא עשו את עבודתם כמו שצריך או, בדומה לשבט שלי, קיבלו זין (סליחה על הביטוי) מהאחרים כי הם לא רוצים לצאת פראירים הדרך לנפילה חברתית וכלכלית הייתה מהירה מאוד.

נשאר רק הכמעט, המעצור, הגורם שבזכותו קיבוצים כמו יטבתה מצליחים ומשגשגים. במקומות שבהם ההצלחה כ"כ גדולה, עד שחלק שכל אחד קיבל עדיף אל אותו תיק אישי, או במילים אחרות - כולם הרוויחו. ואכן בטיול לאילת כולם הרוויחו, עובדה שאנחנו כבר מצפים לטיול הבאה. אבל למחנה קיץ הבא, אף אחד לא מחכה בקוצר רוח אולי חוץ מאותם סוציומאטים שהם היחידים שלא הרגישו שהם יצאו פראירים מכל הסיפור.

נסכם, היו לי שני טיולים נהדרים.אפשר ללמוד מהראשון עד כמה איכותית החברה שבבצפר שלי. ומהשני אפשר ללמוד שגם אם אתה חלק מהצלחה אדירה אתה בכל זאת מפסיד - הייתה לי מטרה במחנה להוכיח את עצמי בכדי שאני אוכל להשתבץ בתפקידי מפתח בשנה הבאה. הצלחתי להוכיח את עצמי. אבל בשבט שלי מי שנמצא התחתית הסולם החברתי, מראש לא יצליח להשתבץ במקומות החשובים, בלי קשר ליכולתו המקצועית או יכולת המנהיגות שלו.

ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את ברוך