שתי דקות של תהילה

הכל התחיל אתמול בצהרים, הארמדילו התקשרה אלי ואמרה: "שמע סיפור מצחיק, שנה שעברה השמיעו אותי בגלי צהל ודיברו איתי בתור תלמידת יב בסוף חופשת סוכות וכאלה... והם רוצים לעשות את זה שוב.... אתה ב-יב נכון?"
הדברים התגלגלו (או יותר נכון מספר הטלפון שלי), ואוריאן מגלי צהל התקשרה וביקשה את הסכמתי לעלות לשידור, ולאחר מכן התקשרה שוב לתחקיר קצר...

הרגע הגדול הגיע - אבא הכין את הלפטופ להקלטה, אמא העירה את אחותי וכולנו ישבנו בסלון מאזינים לתוכנית הלא מי יודע מה מעניינת שאני עומד לקחת בה חלק. ב11:30 צילצל הטלפון, שוב אוריאן כמובן. ספרתי עד 4, פעמיים, בשביל שיכוונו לי את הסאונד והתבקשתי להמתין.
11:36 פנו אלי בשידור והתחלתי לדבר
11:38 אמרתי "שנה טובה" וניתקתי את השיחה.

מישהו שמכיר אותי שמע את זה בכלל?
יש לסיפור הזה איזו חשיבות?
האם לגלי צהל יש באמת כ"כ הרבה זמן אוויר מיותר?
ובכן זה לא באמת משנה, עברתי את החוויה של לדבר בשידור חי וזה היה קצר ולעיניין, למרות שהעיניין לא היה מעניין במיוחד

והערה לסיום: הזכרתי את החברים שיש לי בפתח תקווה, ראשון ובת ים. אני רוצה להדגיש שסדר הערים הוא מקרי בהחלט ושנס ציונה היא שכונת יוקרה של ראשון (לכל הנס ציונים שחשבו ששכחתי אותם)