יום כיפור, אחד המועדים בלוח השנה היהודי שבאמת היה לי קשה להתחבר אליו.

הרי סליחה מאלוהים אני לא אבקש, שכן אין לי כל רצון במערכת יחסים כזו או אחרת עם אלוהים.

סליחה מאחרים זה דבר שחשוב לעשות.. אבל כל יום כיפור אני לא מצליח לחשוב על משהו שאני מצטער עליו שלא השכלתי להצטער קודם

למרות שאחרי יום כיפור אני פתאום מבין שדווקא כן שכחתי מקרה או שבעה מקרים אז איך אומרים, עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

נשאר רק מישהו אחד לבקש ממנו סליחה, אני.

ביום כיפור תמיד יוצא לי לחשוב עם עצמי, על מה אני כועס על עצמי ובאופן כללי, מה אני צריך לשפר השנה.

עד שנה שעברה, בחלק הזה לא הצלחתי במיוחד שכן שעממם לי נורא לחשוב עם עצמי מול הקירוב במשך כ"כ הרבה זמן והייתי עובר למחשב או משהו אחר

ואז עליתי על רעיון:

בין השעות 9 ל10 בערב, שרוב ילדי האופניים כבר התעייפו, עם תרמיל עם מים, MP3 וטלפון נייד למקרה ואזדקק לו התחלתי לרוץ מישוב לישוב במועצה האזורית שלי

זה לא משוה קשה במיוחד, אבל עדיין מאתגר.

כשאני חזור הביתה אני עייף כ"כ עד שאני מעביר בשינה איכותית את כל הבוקר שלמחרת כך שלמעשה יום כיפור כבר לא עובר בשעמום.

השנה אכזבתי את עצמי בכך שעשיתי 50% מהמסלול שתכננתי - אבל זה כי התעכבתי יותר מהרצוי אצל סושי חברי הטוב, שכרגיל אני לא שם לב לזמן שעובר כשאני אצלו בבית.

ולאיזה מסכנות הגעתי? שאני מרוצה ממצבי כרגע - חוץ מאשר בתנועה, על זה בפוסט אחר.

שבסופו של דבר יכול להיות יותר גרוע מאשר יותר טוב.
שלנצח אני אוהב לשמוע את כוורת (שמעתי את ההופעה שלהם בזמן הריצה)

ושהמקום בו אני גר קטן יותר ממה שחושבים (אגב, חושבים אותו לנקודתי)

גמר חתימה טובה.